Perishah Choshen Mishpat 260 – פרישה חושן משפט רס‏ – Tur-Shulchan Arukh

(א) המוצא בגל או בכותל ישן כו׳ לשון המשנה וגמרא פ׳ א״מ כתבתי בדרישה ע״ש:
ומש״ר ולא היה מימות העולם כו׳ סרסהו ופרשהו וכאילו כתב ולא היה בחזקת זה שדר בו ובחזקת אבותיו מעולם כלומר נהי שהוא ואבותיו היו מוחזקין בבית זה מ״מ אינו ידוע שהיה שלהם מעולמים ושהם בנאוהו דאפשר שכותל זו היא מימות אמוריים אבל אם היו זוכרין שבנאוהו ישראלים אחרים הוה דינו שיהא מונח עד שיבוא אליהו מפני שיש להסתפק של מי הוא ולא היה יאוש כיון שבא שם דרך מטמון וגם אין לומר שהוא בחזקת האחרון כמו במשכיר ביתו דבסמוך דכל שנמצא דרך מטמון אנו אומרים שמת בעל המטמון ולא לקחו משם:
הרי הוא שלו פי׳ אפילו אית בהו סימן ומטעם שנתבאר דשל אמוריים היה והמע״ה וא״ת ליקני לו חצירו של זה שדר שם תירץ במרדכי בשם ר׳ ברוך ממגנצא ור׳ אביגדור כהן ז״ל דלא אמרינן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אלא הפקר גמור אבל לא גבי אבידה אפילו היכא דאיכא יאוש כיון דאילו היה ידע ליה לא הוה מפקירו ע״כ וטעם זה כולל ומספיק לכל הדינים ועמש״ר בשם תשובת הרא״ש בסמוך (בסוף סעיף ג׳) ואין ראיה משם לסברא שכתבתי בשם המרדכי שהרי לא כתב שם שחצר אינו קונה כ״א דבר הפקר אלא האמת כתב שם דאין זה הפקר וכמ״ש סיום לשונו דהרא״ש שם בדרישה ע״ש:
ומ״ש והוא שהעלה חלודה ר״ל ואז בכל ענין שנמצא אפילו בצד פנים הוא של מוצאו לאפוקי אם לא העלה חלודה אז בכל ענין לא יגע בו וכדמסיק בשם הרמב״ם באם לא ימצא מטה מטה מיהו מ״ש הרמב״ם דאם לא נמצא מטה מטה לא יגע כו׳ ור״ל אפילו אם העלה חלודה נראה דטעמו הוא דכיון דכותל ישן הוא ואין שימוש בני אדם שם דומיא דגל איכא למימר אדם מעלמא הטמינו שם בכיון דומה למוצא כלים באשפה שכתב בס״ס זה דלא יגע בהן דאמרינן שמדעת הטמינם שם כשאינה עשויה ליפנות והאי ג״כ אינו עשוי ליפנות שהרי כבר עמד כ״כ ימים רבים ולא פינהו וה״ט נמי דכתב בזה לא יגע בו דומיא דהתם ומשה״נ לא חילקו הרמב״ם ורבי׳ בזה בין נמצא לצד פנים או חוץ כמו שחילקו בסמוך בדין נמצא בכותל חדש דשם כיון דדרך בני אדם למשמש בחורי הכותל ליכא למימר דאינש דעלמא עשה מטמון שם בכיון ולהניחם שם כ״כ זמן ארוך עד שעלה בה חלודה דהיה ירא שמא יקחנו אחרים משם וליכא לספוקי שם אלא אי בעל הבית הניחו שם או אינש בעלמא הניחו שם לשעה ושכחו שם ונתייאש מש״ה חולקין המוצא והב״ה וגם נראה דבכותל חדש אף אם נמצא מטה מטה חולקין ודוק:
וכתב הרמב״ם והוא שימצאנו כו׳ בפי״ו דהלכו׳ גזלה כ״כ ועבד״ר:
מטה מטה כדרך כו׳ פי׳ שאין דרך בני אדם להניח דבר בתחתית כ״כ וא״כ זה שנמצא מטה מטה ע״כ מטמון ישן הוא ומחמת ישנה שקעה בקרקע עד שנעשית תחתית כ״כ א״נ מחמת שהגביה קרקע הרחוב נעשה כ״כ תחתון וק״ל:
אם נסתפק לו בדבר כו׳ כצ״ל:
שמא הונח שם וספק הינוח אסור ליטול כמ״ש לקמן (סעיף י׳) ועבד״ר:
והוא שהעלה חלודה שודאי כו׳ שמדלא בא הבעל שהניח שם לבקשו זה ימים רבים ודאי שכח אנה הניחו ונתייאש ואע״ג דאית ביה סימן דומיא דסכין וכיס אפ״ה כיון דרוב העיר עכו״ם מייאשין ולכן ג״כ א״צ אפי׳ הכרזה שהרי נתייאשו קודם שבאו ליד המוצאו:
כתב הרמב״ם כו׳ אבל אם הוא מודה כו׳ שם פי״ו דגזילה כ״כ וכתב שם המ״מ טעם נכון יש בדבר שהרי מה שאמרו הוא של בע״ה לא מתורת קניית חצר אמרו כן אלא מטעם דאיהו אצנעיהו וכיון דהוא מודה שהוא אינו שלו הודאת בע״ד כק׳ עדים דמי עכ״ל: (ב) המשכיר ביתו לאחרים כו׳ שם במשנה וגמרא:
היא של הדר בו באחרונה פי׳ הדר בו עתה לפי שסתם שוכר בית כשהוא יוצא ממנו מחפש כל זוויותיו ונוטל את שלו ויוצא ולהכי לא אמרי׳ שכחוהו הראשונים כ״כ התוס׳ והרא״ש ועבד״ר:
ואם האחרון עכו״ם הרי היא של מוצאה ולא אמרי׳ זכתה לו חצירו כמ״ש בריש סימן זה בפרישה ודרישה:
וכן אם היו דרים בה שני עכו״ם וישראל ביחד כו׳ עבד״ר: (ג) שאלה לא״א הרא״ש ז״ל ריש כלל א׳:
ממכר הוא והוי כמו כצ״ל והוי בוי״ו:
ואם קנה א׳ מהן כו׳ נ״ל דל״ד א׳ מהן קאמר אלא ה״ה אם קנאו אחר הנכנס לשם דזיל בתר טעמיה דכתב דאין זה דבר הפקר כו׳ אלא אורחא דמילתא כתב א״נ משום דהמעשה שנשאל עליו הרא״ש היה כן שקנאהו השוכר מש״ה כ״כ ועבד״ר שם כתבתי סיום ל׳ תשובת הרא״ש שכתב מילתא בטעמיה למה אינו דבר הפקר: (ד) המוצא בחנות בין התיבה לחנוני כו׳ כן הוא שם במשנה כתבתי בדרישה ע״ש וז״ל רש״י שם בין התיבה שהחנוני יושב לפניה ותמיד נוטל ממנה ונותן לפניו ומוכר ומעות שנותנין לו נותן לתוכו ולא נפל שם דבר אלא מן החנוני עכ״ל ור״ל יושב לפניה לצד שנפתחת דהיינו לצד פנים והקונים עומדים מבחוץ באופן שהתיבה עומדת בינו לבין הקונים דומיא דשולחני וק״ל:
ומ״ש ור״י פי׳ אפי׳ כו׳ וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל וז״ל וה״ט לפי שהשולחני והחנוני דרין בבית מימר אמרי (פירוש מי שאבדו) מכדי הנהו דיירי בהו ואינהו אשכחו אמרי קמייהו ולא אהדרו לי ודאי דעתייהו למגזליה ולא מצינא לאוקמינהו בדינא דמישתמיט ואמר אנא לא אשכחנא אינשי דעיילי ונפקי דילמא חד מינייהו אשכח וודאי נתייאש לכן הוא של מוצאו (ועיין מ״ש מזה בסימן רס״ב היכן אמרינן כן או לא כי פלוגתא דרב נחמן ורבא הוא בזה) וחצירו לא קנתה דלא סמכה דעתיה כו׳ כמ״ש סיום לשונו בדרישה וע״ש בתוס׳ ובנ״י (וב״י הביאם כאן) דכתבו דר״י דכתב אפילו שיש בו סימן דמיירי בחנות דנכנסו בו רוב כותים דמתייאש ונראה דהרא״ש לא ס״ל הכי דהא לפי ה״ט שכתבתי בשם הרא״ש אפי׳ בלא עכו״ם נמי מייאש ועוד דא״כ לא הו״ל לרבינו לכתוב פלוגתא בין רש״י ור״י ונראה דהתוס׳ ונ״י לא כ״כ אלא לפי המ״ד דלית ליה ה״ט הנ״ל:
(ה) בין כסא לשולחני גם זה במשנה וגמרא שם ופירוש שולחני המחליף מעות ונותן מטבעותיו בשולחנו (והוא עומד מבפנים) והבאים להחליף נותנין ג״כ מעותיהם לשם (ועומדין מבחוץ) והכסא היינו רגל שהשולחן מונח עליו דומיא דתיבה גבי חנוני נמצא שהכסא דהיינו השולחן מפסיק בין השולחני ובין בני אדם הבאים אצלו להחליף להכי הנמצא בין השולחני להשולחן ודאי מהשולחני נפלה שהרי אין דרך איש נכרי להפסיק בינו להשולחן והנמצא בשאר החדר בין מן הצדדין בין לפני השולחן לצד חוץ בין ע״ג השולחן הכל של המוצאו ועבד״ר:
והרמב״ם ז״ל כתב כו׳ בפי״ו דהלכות גזילה כ״כ ע״ש:
ואינו נראה כך מתוך הגמרא עבד״ר: (ו) המוצא קציעות שם (סוף דף כ״א) ובדרישה כתבתי לשון הגמרא ופרש״י קציעות תאנים שקוצצין אותן באזמל ומוהל שלהן זב ושוטחין בשדה ליבש:
הרי הן שלו כו׳ עד שהדבר מראה שהן ממנו פי׳ אע״פ שכן הוא האמת שהן ממנו והכל יודעים זה אפ״ה הן של מוצאן ומטעם שכתב רבינו בסמוך גבי תאנים שהבעלים מתייאשין מהן דנמאסין בנפילתן מיהו זהו קצת דוחק דהרי עשויין לכך להיות מונחין בשדה ליבש וכל השדה שבצידם הוא מלא קציעות דהיינו שנוטלין א׳ א׳ ומחתך אותם באזמל ומניחין אותם בשדה ליבש כדפי׳ רש״י הנ״ל אלא שאולי נתגלגלו מהאחרים ולשון הרמב״ם והש״ע ג״כ כתבו שהתאנה עם נפילתה נמאסת ולא כ״כ אקציעות עכ״נ דבקציעות הטעם הוא הנ״ל בגמרא ומש״ר המוצא קציעות בדרך ל״ד בדרך קאמר דה״ה אם אין רגילין שם עוברים ושבים מותרין מה״ט כמו בתאנים הנמצאין תחת התאנה ועבד״ר:
(ז) וכן המוצא תאנים שם ובפ״ג דמעשרות:
שהבעלים מתייאשין פי׳ קודם נפילתם מתייאשין מינייהו כיון דעבידי דנתרי ונמאסין מיד ונמצא דהוה יאוש מדעת הבעלים קודם שבא ליד המוצא ובקציעות ותאנים אפילו הקיפו גדר (דבסמוך) הוי יאוש אבל אם תיקן דבר שיפלו עליו ולא ימאסו לכאורה נראה דאסורין ולפ״ז מש״ר אחר זה ז״ל ואם יש הוכחה כו׳ עד או שתקנו המקום כו׳ גם אהני קאי ומיהו אפשר דלעולם נמאסין בנפילתן אף שיציע דבר תחתם:
אבל כה״ג בזיתים כו׳ פירוש כשנוטים על אם הדרך אסורים והטעם שאינם נמאסין בנפילתן ואף אם היו עבידי דנתרי ליכא יאוש כלל:
וכן תמרים שהרוח משיר כו׳ פי׳ ועבידי דנתרי להכי הבעלים מתייאשין ואע״פ שאינן נמאסין מכח הנפילה מ״מ דרך בהמות וחיות לאכלן מפני מתיקותן ומש״ה כי איכא גדר שאין שקצים ורמשים נכנסין לשם אסורות משא״כ בשאר פירות שאין דרך לאכלן לא שייך לפלוג בהם בין גדורים לאינן גדורים וק״ל עבד״ר:
או שתקנו המקום שנפלו כצ״ל ופירוש ששטחו שם דבר מה שיפלו הפירות עליהם ולא יטנפו: (ח) המוצא במקום הגורן שדשו התבואות כו׳ עד סוף הסעיף גמ׳ שם בפ׳ א״מ ומדכתב רבי׳ המוצא במקום הגורן שדשין כו׳ משמע שס״ל שהכל תלוי במקום ואף שאינו בשעת אסיפת הגרנות אלא אחר זמן מ״מ אמרי׳ שנשארו משעת הדישה כאן והוא בדין קב בד״א הן של מוצאן וכן הוא ל׳ הרמב״ם והגהות אשר״י וכן נראה מדברי הרי״ף ע״ש ולא כרש״י שמשמעות לשונו שם הוא דתלוי בשעת אסיפת הגרנות ולא במקום ע״ש (וע״ל סי׳ רס״ב סעיף ט׳) בדרישה מ״ש מל׳ סוגיא דגמרא ותוס׳ וביאורם ודו״ק:
ומש״ר מפוזר בד׳ אמות על ד׳ אמות הוא מדברי התוס׳ וממילא מה שסיים וכתב האיבעיא בחצי קב בב״א ר״ל בב׳ על ד׳ ואפ״ה אינו של המוצאו ועבד״ר שם ביארתי:
מפני שטורח כו׳. כלומר שאנו תולין כאן דשן הבעלים ונשא העיקר ונותרו אלו ואבדה מדעת היא שאין הבעלים רוצים לטרוח בליקוט קב פירות מפוזרות בד״א ומפקיר אותן ושרי:
לא יגע בהן כו׳ פי׳ דאמרי׳ דהניחוהו שם מדעת ודעתן לחזור וליטלן וקיי״ל דכל דבר שניכר שהונח שם מדעת בעלים אסור ליגע בו אף שיש לו סימן בגופו או במקומו כמו שיתבאר בסמוך:
או קב שומשמין או קב תמרים כו׳ כצ״ל:
מיבעיא אי שרי ליטלן כו׳ כל הני הן איבעיות דרבי ירמיה שם בר״פ א״מ וטעם איבעיות הללו הוא משום דחצי קב בב׳ אמות אף ע״ג דלא חשיב מ״מ זוטר טירחייהו וההיפך בב׳ קבים בח״א על ד״א אע״פ דנפיש בטירחא טפי מ״מ חשוב יותר מקב בד״א ושומשמין גם כן הוא חשוב מחיטין רק מחמת שדק נפיש בטירחא וההיפך בתאנים ורמונים דג״כ לא חשיבי אלא מחמת שהן גדולים לא בפיש בטירחא כמו חטין ולא איפשיטא ואסירי וכ״כ הרא״ש ז״ל וכיון דלא איפשיטא ספיקא דאורייתא לחומרא וחייב להכריז אבל הרמב״ם בפט״ו כתב לפיכך לא יטול ואם נטל אינו חייב להכריז: (ט) המוצא גוזלות בדרך כו׳ דין זה נלמד מסוגיא דגמרא דפ׳ לא יחפור ועבד״ר:
ומש״ר אם אין שובך כו׳ הרי הן שלו בסמוך בסוף הסעיף יתבאר מל׳ רבי׳ שזה אפי׳ במדדה ואע״פ שכל המדדה אינו מדדה אלא נ׳ אמות מ״מ האי דאשתכח חוץ מנ׳ אמות נפיק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא עכ״ל רש״י שם. ולכאורה נראה דר״ל דאמרי׳ כיון שראינו שנדד חוץ לנ׳ נדד נמי טובא ותלי׳ ליה ברובא דעלמא אבל זה דוחק כיון דקיי״ל דכל המדדה אינו מדדה יותר מנ׳ אלא נ״ל דר״ל דקם ליה בתורת מפריח כמו דדינו של מפריח הוא של מוצאו כן זה נמי של מוצאו אבל לא מטעמא דמפריח דשם הוא של מוצאו מפני דתלי׳ דנפרח משם ובמדדה אמרי׳ דמעוברי דרכים נפל ורובן הן עכו״ם וק״ל ועבד״ר:
ואם מצאן בתוך נ׳ כו׳ טעם דנ׳ אמה במדדות הוא משום דכל גוזלות מליין כריסייהו בליקוט שיעור נ׳ אמה כדאיתא בגמ׳ פ׳ לא יחפור (דף כ״ג ע״א) וגם התוס׳ כ״כ אהך עניינא שם ע״ב בד״ה ניפול הנמצא כו׳ ע״ש:
בשביל של כרמים כו׳ שע״י הכרמים נדדה חוץ לנ׳ ומ״מ לא תלי׳ ברובא דעלמא משום דכל הממדה אי חזי לקיניה כשמחזיר ראשו מדדה ואי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה דכרמים מפסיקין לפניו גמרא. ובעוברי דרכים נמי לא תלי׳ כל היכא דמצינו למימר דאתיא שם ע״י דידוי לפי שסתם עוברי דרכים משמרים מה שבידם שלא יפול ועבד״ר ובחידושים:
אחר הרוב אפי׳ הוא רחוק כו׳ דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב כדלעיל (סי׳ רנ״ט סעיף ח׳):
פי׳ שאין יכולין לפרוח אבל אם יכולין לפרוח כצ״ל:
בכל ענין הן של מוצאן פי׳ משום דאזלינן בתר רובא ואמרי׳ מעלמא אתו וכנ״ל:
(י) במקום המשתמר כו׳ בפרק אלו מציאות. וכלל דברי רבינו שג׳ דינים יש בזה. משתמר לגמרי. ומשתמר קצת. ואינו משתמר כלל. והך בבא במשתמר לגמרי הוא ועבד״ר:
כגון קורדום או טלית בצד גדר כו׳ כיון עד שהניחם מדעת כו׳ שכן דרך עובדי אדמה להניח שם כלי מלאכתן ומלבושן כ״כ התוס׳ (סוף דף כ״ה) והרא״ש והוא מברייתא (ריש דף ל״א) וצ״ל דיש חילוק בין שהניח בצד גדר דמיקרי מקום משתמר ובין אחורי גדר דמיקרי אינו משתמר לגמרי כ״א קצת כמ״ש במשנה וגמרא (דף כ״ה ע״ב) וכ״כ ר׳ ירוחם בהדיא האי חילוק ע״ש:
אם ידוע שבעליו כו׳ כצ״ל:
אפילו אם אין בו סימן ואצ״ל כו׳ כן הוא בספרי רבינו ור״ל ל״מ אם יש בו סימן בגופו דלא יגע בו כדי שלא יטריח על בעליו ואי משום כדי שלא יפסידו בעליו לזה ליכא למיחש דכל המוצאו מונח שם יטלנו ויכריז עליו אלא אפילו אין בו סימן בגופו והוא יודע של מי הוא והו״א דיטלנו להחזירו לו דילמא ימצאנו אחר ולא ידע של מי הוא ויטלנו לנפשו קמ״ל כיון דמצאו במקום המשתמר לאו שם אבידה עליה להתחייב בהשבתה. וי״מ דה״ק אפילו אין בו סימן דהו״א דנתייאשו ממנו הבעלים קמ״ל דלא ואמרינן דאין זה אבידה שחייב בהשבתה וז״א דא״כ לא הו״ל לסיים ולכתוב דאין זה אבידה שחייב בהשבתה דמשמע דס״ד שיטלנו כדי להשיב אלא הו״ל לסיים ולכתוב דאין זה יאוש להחזיקו לנפשו דהרי יש לו סימן מקום דאמרינן דהניחם שם. אבל באשר״י (דף קל״ג ע״א) כתב ל״מ אם אין בו סימן מצד עצמו דלא יגע דהרי לא יוכל להדר לבעליו כ״א בסימן מקום ושמא בעליו לא יתן לבו היכן הניחו והוי יאוש שלא מדעת אלא אפילו יש בו סימן וכן הוא בתוס׳ וכן מוכח בסמוך בדברי רבינו שכתב בנמצא בשבילן אם יש בו סימן כו׳ נוטלו ומכריז ור״ל משא״כ ברישא במקום משתמר דאפילו יש בו סימן לא יגע בו:
ואם נטלן להוליכן לביתו יחזירן למקומן כו׳ והוליכן לביתו לא יחזירן כו׳ כצ״ל וכן הוא באשר״י:
(יא) כמו כריכות קטנות כו׳ פי׳ עמרים קטנים:
שאין בהן סימן לפי שמסתמא כל הכריכות קושרין בשוה נמצא שאין סימן בחפץ ומקום לא הוה סימן לפי שמתגלגלים:
הניחום שם בעליהם להקל ממשאם כו׳ פירוש כשהיו עומדים לפוש:
ושכחום שמה ונתייאשו פי׳ נתייאשו מיד טרם שיבוא ליד המוצא משום דאיידי דחשיבי ארגיש תיכף בשכחתו וכמ״ש רבינו לקמן (סימן רס״ב ס״ט):
כגון שבילין שבשדות סתם שביל שבשדה מן הצד הוא ולהכי מיקרי משתמר קצת:
אם יש בו סימן בין בגופו בין במקום האי בין במקום יתור הוא שהרי אחר זה כתוב ואם אין סימן בגופו אם הוא דבר שיש לתלות שהונח שם יש סימן במקום כו׳ וליישב זה היה נראה לגרוס דאפילו אם אין כו׳ וה״ק אם יש סימן בין בגופו בין במקומו נוטל ומכריז וחזר ומפרש דבריו דמ״ש בין במקומו היינו דאפילו אם אין סימן בגופו שייך סימן במקומו אם הוא דבר שיש לתלות כו׳:
כיון שאינו נשמר כו׳ כלומר להכי ודאי ניחא להו להבעלים שהמוצא יטלנו ויכריז:
אם הוא דבר שכשנתלה כו׳ כלומר אם יש לתלות שהונח שם מדעת ונמצא שיש סימן במקום (וכגון אלומות גדולות כו׳) נוטל ומכריז אע״ג דלאו ודאי הוא שהניח שם מ״מ מספק מחמירין: (וגם) [וג׳] מטבעות כו׳ פי׳ שגם בהן יש סימן מנין כדלקמן (סימן רס״ב ס״י):
כגון אלומות קטנות שמתגלגלין פי׳ ע״י רגלי בני אדם ההולכין שם ואע״פ דהשתא מיירי רבינו במצאו במקום המשתמר קצת דהיינו שאין בני אדם מצויין שם מ״מ אותו יחיד שהולך שם מנשתפו ומגלגלו ממקומו דרך הילוכו ולפ״ז מש״ר לקמן (סימן רס״ב סי״ג) אבל מצאן בר״ה הרי הן שלו ל״ד ר״ה קאמר אלא כל שרשאין בני אדם לילך שם אע״פ שאינן מצויין שם ר״ה מיקרי (וע״ל סימן רע״ד) ויש הוכחה לזה ממ״ש שם ברישא כגון שדה זרועה משמע שדה זרועה דוקא מיקרי רה״י אבל שדה קצורה או שאינה זרועה או שביל שבשדה ר״ה מיקרי לענין זה כיון שרשות לבני אדם לילך שם ודוק:
שמא נדדו שם כו׳ עד ואם יטלנו יפסידנו לבעליו פי׳ דאף אם יבואו בעליו ויאמרו במקום זה שמצאוהו שם הנחנוהו אין מאמינים להם להחזיר לידם ע״י סימן מקום זה דאמרינן שמא מיד אחר נפלו במקום אחר ונתגלגלו לכאן ומש״ה לא יטול ויבואו הבעלים אלו בעצמן וידעו מקום שהניחוהו שם ויטלו את שלהם אם האמת אתם:
כבר נתחייב בהשבה מעליא לפי שהאבידה היא ודין השבה יש בה וצריך לעשות השבה מעליא משא״כ במקום המשתמר לגמרי וכנ״ל בס״י:
והרמב״ם כתב אם נטלו הוא שלו כו׳ עבד״ר וצ״ע למה לא כתב ג״כ הא דפליג הרמב״ם עם הרא״ש וכתב דאפילו יש בו סימן לא יטלו לכתחילה כיון שהן ספק הינוח וכדי שלא יטריח על בעליו ועיין בסי׳ רס״ב בסעיף י׳ בדין מצאן כשיר כחצובה שם כתב רבינו פלוגתת הרא״ש והרמב״ם ועמ״ש שם בפרישה:
ולא נהירא עיין בדרישה:
(יב) המוצא באשפה כלים מכוסים כו׳ משנה וגמרא שם (דף כ״ה ע״ב). שמדעת הטמינום שם כו׳ כיון שאינה עשויה להפנות וכדמסיק אינה בכלל אבידה שיהיה מוזהר עליה בלא תוכל להתעלם:
והרי היא של מוצאה שאם לא יטלם זה יטלם אח״כ עכו״ם בעת שיפנהו ועמ״ש בסימן שאחר זה:
אבל כלים קטנים כו׳ פי׳ כגון סכין או שפוד וכיוצא בהן ודוקא בכלים קאמר שיש בהן סימן אבל אם נמצא שם דבר שאין בו סימן אז אם אינה עשויה להפנות לא יגע בו ואם עשויה להפנות לכאורה נראה דיטלנו ויהא מונח בידו אם לא שהוא דבר חשוב דידע מיד בנפילתו דהוה יאוש מדעת וזה דומה לראה דבר שנפל מג׳ או מב׳ ואין בו סימן שכתב רבינו בסימן רס״ב ע״ש: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון